:אם אחד או יותר מהתיאורים הבאים מוכרים לך, כנראה שיש למדריך הזה מה לחדש לך

ה- הרדמות ארוכות -  מעל 20 דקות

ה- אף פעם לא ברור לך מתי התינוק ירדם וכמה זמן הוא ישן

ה- התינוק ישן רק על הידיים/מנשא וכשמורידים מהידיים הוא מתעורר

ה- תחושה שהתינוק לא ישן כלל במהלך היום

ה- הגב והידיים כואבים מהרדמות ארוכות

ה- התינוק מתעורר זמן קצר מאוד אחרי שהוא נרדם (אחרי 20 דקות.. רבע שעה)

ה- הרדמות הן מאבק (הרבה בכי והתנגדות לישון)

ה- הורים שלא מעוניינים לעשות לתינוק אימוני שינה, או שעשו אימוני שינה ולא הגיעו לתוצאה הרצויה

מה זאת אומרת?
לדוגמא, אם תינוק בגיל 6 חודשים צריך 15 שעות שינה ביממה, ובמהלך היום ישן שלוש שנצים של 6 שעות סך הכל, אנחנו לא נצפה לראות לילה שהוא יותר ארוך מ 9 שעות. הוא לא יכול ולא צריך לישון כל כך הרבה. 

אז אם נרדים את הילד מוקדם, לדוגמא ב 18:00, בשעה 3 בבוקר הילד יגיע ל״מילוי״ שעות השינה ביממה שלו (ישן 6 שעות במהלך היום ועוד 9 שעות בלילה=הגיע ל15 שעות ביממה). ואז סביר שהוא יתעורר ואנחנו לא נבין למה הוא עושה חגיגה באמצע הלילה. (במקרה הזה פשוט צריך לישון פחות במהלך היום, או להרדים יותר מאוחר, זה מקרה קלאסי לליווי על ידי יועצת שינה בגישה היקשרותית).

1. הורים שמפחדים מיצירת הרגלים ויוצרים הרדמות ערב ארוכות. 

הרבה הורים מפחדים מהרגלים. הם מפחדים שהתינוק יתרגל לישון בחושך מוחלט, או עם רעש לבן. פוחדים שהתינוק יתרגל לידיים או לנדנוד, להנקה או לבקבוק, אז הם מוכנים לבצע הרדמות יותר ארוכות ומתישות, להרים ולהוריד את התינוק, להחזיר למיטה במשך ערבים שלמים, ורק כדי שהתינוק לא יתרגל ל״עזרי שינה״. 

ההגיון מאחורי זה ברור- כשיש אירוע משפחתי, חתונה, ערב חג, וכל יציאה מהשגרה, נרצה שגם אז התינוק שלנו ישן כמו שצריך. אבל האמת היא שאירוע או ארוח חג קורים פעם בכמה חודשים, ולכן חשבו שוב, מה ההגיון בלסבול כל ערב בהרדמה ארוכה, בשביל שפעם בשבוע או פעם בחודשיים התינוק יתרגל גם לישון לכם בעגלה כשאתה בחתונה? 

אז מה יקרה אם התינוק כן יתרגל לבית, למיטה שלו, לידיים של ההורים, לחושך מוחלט או רעש לבן? אכן יהיו כמה פעמים בודדות בשנה בזמן אירוע או ערב חג יתכן והתינוק יותר יתקשה להרדם כי אין לו את התנאים הקבועים לשינה. ואז מה יקרה? הוא ילך לישון טיפה יותר מאוחר באותו יום. זהו. שום דבר מעבר לכך. (בהמשך פירטתי למה לא צריך לפחד מעייפות יתר)

כלומר, ההרגלים יעזרו לכם להרדים את התינוק במהירות ב99% מהלילות, וב1% מהלילות התינוק יילך לישון טיפה יותר מאוחר או שתהיה הרדמה טיפה יותר מאתגרת. האם זה הגיוני, שבשביל הפעם ב- שישנים מחוץ לבית, נמנע מהרגלים שעוזרים לנו ביום יום?

חשבו על זה ככה: האם בגלל שגמילה ממוצץ יכולה להיות קשה בגיל 3, תוותרו על מתן מוצץ לתינוק לגמרי? כמובן שלא. הרי היתרונות של מוצץ בשנים הראשונות הן גדולות פי כמה וכמה, מהקושי שיתכן בתקופת הגמילה ממוצץ שתתקיים בהמשך.

אז הסתכלו ממש ככה על ״הרגלי״ השינה שלכם ושל התינוק. אם הכי קל לתינוק להרדם בחושך, עם רעש לבן, ועם כל גורם מסייע נוסף, פשוט לכו על זה. לגדל תינוק זה גם ככה קשה מאוד, אין סיבה להוסיף קושי נוסף. 

(כל הכתוב בסעיף 3 מתייחס להרדמות ערב בלבד, שהן בדרך כלל מאתגרות מהרדמות במהלך היום לשנצ״ים.)

2. בלבול סימני שעמום עם סימני עייפות

תינוקות גדלים ומתפתחים בקצב מסחרר, והמשטח או הטרמפולינה שהיו שיא הריגוש לפני חודש, כבר לא מעניינים אותם היום. הקטע הוא שהרבה הורים מפספסים את זה (גם אני פספסתי) ולא מבינים למה פתאום קשה להם להרדים את התינוק. 

הרבה הורים מבלבלים סימני עייפות עם סימני שעמום ומגיעים למצב שהם מנסים להרדים תינוק לא עייף מתוך הפחד מ״עייפות יתר״, ואז אנחנו רואים מצב של הרדמות ארוכות של שעות. בדרך כלל הורים יכתבו לי:

״התינוק מתעורר ותוך שעה וחצי מתחיל לשפשף עיניים או לבכות, ומהר מהר לקחנו אותו להרדם כדי שלא יכנס לעייפות יתר. כשהגענו לחדר השינה הוא פתאום התעורר ובכלל לא רצה לישון, ונאבקנו איתו שירדם כדי שלא יהיה בעייפות יתר. לקח לנו שעה שלמה להרדים אותו, ועד שכבר הצלחנו להרדים- הוא התעורר תוך חצי שעה״ 

אז מה היה לנו פה? 

1. ברור שתינוק בן חצי שנה ממש לא זקוק לשנ״צ כל שעה וחצי כי הוא לא ניובורן. 

2. פחד מיותר מעייפות יתר, אם פספסתם את ההרדמה של הילד בחצי שעה או שעה הוא לא יכנס לעייפות יתר (ומי שאומר לכם אחרת, תבקשו ממנו מחקר או אישוש רפואי לטענה הזו).

3. הרדמה קשה מאוד כתוצאה מכך שהתינוק לא היה עייף ולכן לא יכל להרדם לפני כן.

4. בסוף הצלחתם להרדים את התינוק, אבל הוא נרדם כשהוא לא מספיק עייף ולכן ישן נורא מעט!

בעצם, ההורים בלבלו סימני עייפות עם סימני שעמום: הם זהים, אבל אומרים דברים שונים לחלוטין: הילד אותת להורים שמשעמם לו לשחק על המשטח, שהוא גדל והוא זקוק לגירויים אחרים בחלון הערות שלו, שצריך לצאת איתו מהבית ולתת לו להתנסות במרקמים, צלילים ומקומות חדשים. יש לו אנרגיה לפרוק, והוא עשה קפיצה קוגנטיבית ולכן יש לו סקרנות רבה- והדבר האחרון שהוא רוצה או צריך כרגע זה הרדמה!

אז איך לזהות שעמום? קודם כל אינטואיציה שלכם. אם יש לכם תינוק בן חצי שנה, ושעה אחרי שהוא קם משנ״צ הוא משפשף עיניים, הוא בטוח לא עייף. תינוקות ישנים כל שעה בגיל חודש או חודשיים, אבל ממש לא בגיל חצי שנה. 

כאן יש פוסט מצוין שמסביר על סימני עייפות ושעמום.

בגדול: שפשוף עיניים, גירוד אוזניים, בכי - אלו כולם סימני שעמום. במצב כזה צריך לתת לתינוק גירוי חדש ומעניין. או צעצוע מעניין, או יציאה לגינה וחשיפה למרקמים חדשים כמו דשא, עלים. טעימות זה גם מרגש ומעניין, או בקיץ במרפסת בריכה (עם דפני והשגחה כמובן). צאו מהבית לפחות פעמיים ביום (ביציאה כמובן מוציאים את הילד מהעגלה/מנשא ונותנים לו להיות אקטיבי) וזה יעבוד לנו מעולה, כי בבית הרבה יותר קשה להעסיק ולעייף את התינוק. 

איך תדעו בוודאות שזה שעמום? אם נתתם לילד גירוי חדש ומעניין והוא הפסיק לשפשף עיניים ולהתלונן סימן שהוא פשוט היה משועמם. הילד מבסוט? הכל טוב. תמיד גם אפשר לנסות להרדים ואם תוך 10 דקות הילד לא נרדם, להבין שזה כנראה כן שעמום ולא עייפות. במקום להתיש אותו ואת עצמכם בהרדמה שלא תקרה בשעה הקרובה (לפחות), פשוט תנו לילד גירויים תואמי גיל.

3. חלון ערות קצר מדי 

תינוקות בני חודשיים-שלושה יתעייפו כל שעה/שעתיים. תינוקות בני חצי שנה יתעייפו כל שעתיים-שלוש. תינוקות בני שנה יתעייפו כל 3 עד 5 שעות. אם הילד לא נרדם, סימן שהוא לא היה ער מספיק זמן. הדרך לגלות מה חלון הערות האופטימלי עבורו הוא דרך חוק ה-10 דקות (בהמשך המדריך). 

חשוב לי להגיד לילד שלכם אין פומו. הוא לא ערני מדי. והוא לא סקרן מדי. תינוק עייף נרדם, תמיד. אין דבר כזה שתינוקות ובני אדם בכללי נולדים ללא היכולת להרדם, כל עוד הם נולדים בריאים. זה משול לאדם שנולד ללא יכולת לנשום, מכיוון ששינה היא צורך בסיסי להישרדות. 

אבל

• אם אתם מנסים להרדים את התינוק באמצע הסלון, באור, ברעש מוגזם

• אם אתם מנסים להרדים תינוק שהתעורר רק לפני שעה רק כי הוא שפשף עיניים

• אם אתם מנסים להרדים תינוק שלא עשה שום פעילות מגרה ומעייפת בחלון ערות שלו

הוא כנראה לא ירדם. ולא בגלל שהוא סקרן או כי יש לו פומו. פשוט כי הוא לא עייף. בשביל לישון צריך עייפות. כל בני האדם קטנים כגדולים עובדים אותו דבר. אם אתם קמתם ביום שבת ב11:00 (חחח ברור שלא אבל תנסו להזכר בתקופה שלפני הילדים), אתם בטח לא תרדמו במוצ״ש ב 20:00 נכון? אז אותו דבר התינוקות שלכם. הפתרון הוא לעבור לפי שיטת ה-10 דקות למציאת חלון הערות האופטימלי של התינוק שלכם.

**הערת ביניים: אם עד אתמול התינוק נרדם בסלון כשהטלויזיה פתוחה וזה בכלל לא הפריע לו, והיום הוא כל שניה מסית את הראש ומסתכרן ולא מצליח להרדם, כנראה שהוא בגיל 3-4 חודשים, הוא עשה קפיצת גדילה. השמיעה והראיה שלו מפותחות יותר וזה הזמן להעביר את ההרדמות לחדר רגוע וחשוך יותר**

כשהבת שלי נולדה מכל מקום קיבלתי מסרים על עייפות יתר. 

״חייבים להרדים את התינוק מיד עם סימן העייפות הראשון״
״חייבים להרדים את התינוק 20 דקות אחרי הפיהוק הראשון״
״עייפות יתר יכולה לעשות נזק לתינוק!״

בכל פעם שניסיתי להרדים את הבת שלי, אמא שלי אמרה לי שהבת שלי לא עייפה בכלל. ואני הסברתי לה והרצתי לה על עייפות יתר. על כמה זה מסוכן, ושאסור שתכנס לעייפות יתר!

מה בפועל קרה? בכל פעם שהילדה עשתה רבע פיהוק או שפשוף עיניים, מיד לקחתי לחדר להרדים אותה. כאילו אם היא תשאר ערה עוד רבע שעה יבוא אריה לטרוף אותה. הילדה היתה משועממת, אז היא גרדה אוזניים, ואני, מרוב שפחדתי מעייפות יתר- רצתי להרדים אותה!

ככה הגענו למצב של שעות על גבי שעות של הרדמות. בחדר בחושך על הידיים, איזה יאוש! בלחץ תמידי מהמושג עייפות יתר וחרדה שמא הילדה תיכנס ל״היפר״.

ואז החלטתי לקרוא ולהבין מה זה המונח הזה שכולם מדברים עליו.

בפועל, מדובר על תינוק עייף מדי, שמרוב עייפות המוח שלו התחיל להפריש אדרנלין- שזה בעצם הורמון מעורר. אז נראה תינוק טיפה יותר ״היפר״ . במצב הזה אולי ההרדמה תיקח 20 דקות במקום 10 דקות. או שתרדימו במנשא במקום על הידיים/בהנקה כדי לעזור לתינוק להתכנס, אבל בשום מצב ההרדמה לא אמורה לקחת לכם 40 דקות או שעה. ובוודאי שאם פספסתם את שעת ההרדמה של התינוק שלכם בחצי שעה, שעה או אפילו שעה וחצי, לא יקרה לו שום נזק. מקסימום הוא יהיה עייף יותר וירדם לכם מהר יותר.

ולכן אני ממש ממליצה להפסיק לפחד מהמונח הזה. ותראו איך לפתע נעלם כל הלחץ והחרדה סביב שנת התינוק. ובמקומו מתפנה מקום לאינטואיציה שלכם ולהקשבה שלכם. 

אם אתם לא מאמינים לי, תנסו למצוא בגוגל או שתבקשו מכל בן אדם שמפחיד אתכם מנושא עייפות היתר מאמרים אקדמים או מחקרים בנושא שמאששים את הטענות לגבי ״הנזק הגדול מעייפות יתר״.

אם זה לא שכנע אתכם, תחשבו על הילדים שנכנסים לגן בגיל חצי שנה / שנה. חלקם ישנים שנת בוקר ב 8, חלק ב9. חלק מתחילים כבר לוותר על השנצ הראשון ונרדמים רק ב 10 או 11. אבל מה קורה בגן? כולם מתיישרים לפי אותו לוז מדויק של שנצים נכון? בדרך כלל שנצ ראשון ב9:00 ושנצ שני ב 13:00. לחלק קטן מהילדים זה יתאים באופן מושלם אבל לרוב הילדים זה יהיה שונה לחלוטין ממה שהתרגלו בבית, וזה בסדר, בסוף כולם מתרגלים. ותשאלו את עצמכם - מה קורה אז? אז ה״עייפות יתר״ לא עושה לילדים נזקים נוירולוגים? בקיצור, גם בלי מחקרים, מקווה שהבהרתי פה את הנקודה שלי: עייפות יתר זה מושג מנופח שיצא מהקשרו וחוץ מלהכניס כסף לכיס של האנשים שמפחידים אתכם מעייפות יתר, הוא לא עוזר לאף אחד.

ברגע שתזהו את חלונות הערות של התינוקות שלכם אתם תדעו בדיוק מתי הזמן המדויק להשכיב אותם לישון ותרוויחו:

1. הרדמה מהירה

2. תינוק מבסוט שמקבל מענה מלא לצרכים שלו, הולך לישון בזמן בחיוך ועם חיבוק ונשיקה של אמא או אבא

3. ודאות מלאה לגבי שעת ההרדמה הבאה של הילד

4. היכולת להיות קשובים לסימנים ולאיתותים של התינוק ולקרוא אותו באופן מלא כך שבימים של שיניים, קפיצות גדילה, חולי ודברים אחרים, אתם ישר תדעו לזהות שמשהו לא תקין ולתת בהתאם מענה מלא לצרכי התינוק. כן כן- מסתכלים על התינוק לומדים ומכירים. על התינוק שלכם ולא על טבלאות.

ואם אתם עדיין מפחדים מ״עייפות יתר״, הנה הסבר למה לא כדאי להתעקש עם תינוק על הרדמה מוקדמת מדי:

חשבו על זה. התינוק עוד לא עייף ב100%, ובמקום לתת לו עוד רבע שעה או חצי שעה של משחק או גירוי מעייף אחר, אתם לוקחים אותו לחדר להרדמה. כלומר - אתם בעצם נותנים לתינוק לצבור אנרגיה מחדש ולהשאר ער עוד קצת, במקום לתת לו לצבור עוד קצת עייפות ולהרדם! 

תחשבו שהסוללה של הטלפון שלכם על 5% ורק כשתהיה על 0% אפשר יהיה לחבר למטען (להרדים), עכשיו, כשאתם על 5%, במקום לסיים אותה כבר ולחבר למטען, לגלוש באינסטגרם בווצאפ ולעשות כל דבר שיסיים את הסוללה, אתם מעבירים את הטלפון למצב טיסה כדי שהאחוזים לא ירדו. ככה ייקח לכם שעה להגיע ל0%. כלומר שעה להגיע למצב בו הילד נרדם.

רוב הסיכויים שבמקום להביא אותו למצב עייפות אופטימלי לשינה, נתתם לו עוד קצת דלק להישאר ער, נתתם לו ״לנוח״ באיזה נדנוד נעים על הידיים שלכם. אולי אפילו התינוק נמנם עליכם 20 דקות והתעורר ברגע שהנחתם אותו במיטה. (מכירים את התחושה הזו שהילד לא ישן כל היום?) 

וזאת למה? כי הוא לא היה מספיק עייף מלכתחילה. 

מכאן החשיבות של למידת חלונות הערות המדויקים לתינוק שלכם, ואני מסבירה בפירוט לפי חוק ה-10 דקות איך לעשות זאת.

אם נכנסים עם תינוק לא עייף להרדמה, ומתעקשים על הרדמה גם כשכבר עברו יותר מ-10 דקות, אז בעצם הפסדתם פעמיים:

• הרדמה ארוכה ומתישה

• שינה מאוד קצרה של התינוק

במקום זה היה עדיף שהייתם נותנים לו עוד רבע שעה-חצי שעה משחק ומרוויחים:

• הרדמה קצרה

• שינה עמוקה ורציפה של התינוק

• מה החוק נותן לך? שיטה שעוזרת לקצר זמני הרדמות ולגלות חלונות ערות מדויקים של התינוק.

• איך בעצם הרדמה הופכת להיות ארוכה? הרי רוב ההורים מתחילים הרדמה מ10-15 דקות. 

• הם עוד בחדר, והתינוק עוד נראה קצת ערני, אז הם ממשיכים ״אני כבר פה 15 דקות, בוא נמשיך עוד 10 דקות והילד בטוח יתנמנם״.

• עברה חצי שעה והתינוק עוד לא נרדם אז ההורה אומר ״עכשיו אין מצב שאצא מהחדר ואהרוס חצי שעה של עבודת הרדמה.. הילד יתעורר לגמרי!״

• וככה אנחנו רואים הורים שנהיים ״מושקעים״ בהרדמות. ומרדימים תינוקות במשך שעות על גבי שעות, בחדר חשוך, על הידיים, המנשא, הציצי, ולא רואים את הסוף. יש דבר יותר מתיש ומתסכל מזה? לא!

• אז הנה עכשיו אני מגלה לכם איך מקצרים הרדמות בלי לעבוד קשה:
  
  אם התינוק לא נרדם תוך 10 דקות יוצאים מהחדר (מפחדים מעייפות יתר? קראו שוב מה שכתבתי בעמוד 12)
  
  יוצאים לשחק על המשטח לרבע שעה
  
  וחוזרים שוב לחדר להרדמה
  
  כך ממשיכים: 10 דקות הרדמה. אם התינוק לא נרדם, נותנים עוד רבע שעה משטח, עד שמגיעים למצב שהילד נרדם לכם תוך 10 דקות.

• לדוגמא התינוק התעורר ב 17:00 משנצ אחרון וניסית להרדים אותו ב20:00. הוא לא נרדם לך אז יצאת למשטח שישחק רבע שעה. 

• ואז חזרת וניסית להרדים שוב ב20:30 והוא נרדם מיד. אז את יודעת שהחלון ערות המדויק שלו הוא 3.5 שעות (בין 17:00-20:30). 

• ככה את יכולה לתכנן את היום שלך ולדעת מתי הוא ירדם שוב.. לדוגמא אם יום אחרי זה התעורר לך משנ״צ ב 17:30, את יודעת שלפני 21:00 אין לך מה לנסות להרדים אותו.

• **כמובן חשוב לעשות כמה ימים של נסיונות עד שמבינים מה אורך חלונות הערות של הילד.**

• למה חשוב לעבוד לפי החוק הזה, למרות הפחד וההיסוס?

• אם עברו 10 דקות, 20 דקות לכל היותר והתינוק עדיין לא נרדם, וההורים מתעקשים להשאר בחדר ולהמשיך לנענע/ל נדנד, התינוק בסוף ירדם, אבל:

• 1. ההורים סובלים מהרדמה ארוכה ומתישה 

• 2.  סביר להניח שהתינוק נרדם לא מספיק עייף ואז אנחנו נראה הרבה יקיצות במהלך הערב או הלילה

• לכן, אם תינוק לא נרדם תוך 10 דקות, תמיד עדיף להוציא מהחדר, לתת עוד קצת זמן משחק רגוע כדי שיתעייף ורק אז לנסות להרדים שוב. אחרי כמה ימים כאלה כבר תדעו בדיוק מה חלונות הערות של התינוק שלכם והרונדלים האלה מחדר השינה למשטח יתחלפו בערבים רגועים והרדמות מהירות. 

• עם השיטה הזו אתם מרוויחים גם הרדמה קצרה וגם מפחיתים את הסיכוי של התינוק להתעורר במהלך הערב

• חשבו על זה ככה: השעה 20:00 והתינוק לא נרדם. מה עדיף - רבע שעה לנדנד אותו על הידיים ולשבת בחדר חשוך, או רבע שעה לתת לו  משחק רגוע על המשטח? בזמן הזה אני הייתי מתקתקת כביסה, כלים, כל דבר שכבר תכננתי לעשות כשהילדה תישן. ככה הזמן הזה לא אובד לי. והכי חשוב, ככה הילדה הולכת לישון כשהיא עייפה באמת, וכמות היקיצות בתחילת הלילה ולאורכו פוחתת.

• תאמינו לי

• הכי כיף להגיד ״הוא בטח ירדם ב 20:00״, ולקלוט שבשעה 20:01 הילד נוחר לך. למה? כי זה מאשר לנו שאנחנו מכירים את התינוק שלנו ויודעים מה הצרכים שלו, מה טוב לו, והכי חשוב- יודעים לתת לו מענה לצרכים האלה. פשוט מהתבוננות והיכרות עם הילד שלכם, ופיתוח שריר ההקשבה והסבלנות, אתם תתחילו להכיר בצורה מדויקת את הרגלי השינה של התינוק שלכם.

• שימו לב, שתוך כמה שבועות או חודשים התינוקות מרחיבים לאט לאט את השעות ערות שלהם, אז הרעיון זה להישאר קשובים לצרכים של התינוק, וכל פעם שפתאום הרדמה מתארכת ליותר מ-15-20 דקות, להבין שזה סימן שהילד גדל וצריך או עוד זמן ערות, או גירויים תואמי גיל. אבל מה שבטוח הוא שאם התינוק לא נרדם במהירות הוא בהכרח לא מספיק עייף.

• כמובן חשוב להפעיל שיקול דעת ולהיות קשובה באופן מלא לתינוק, לפעמים שיניים, חולי או דברים אחרים גורמים להרדמות להתארך וזה לא בהכרח סימן לכך שצריך להגדיל חלונות ערות. אבל אם כמגמה מתמשכת פתאום ההרדמות התארכו או הפכו למאבק, סימן שהילד צריך עוד זמן ערות.

• ״אבל התינוק ער 6 שעות רצוף זה לא הגיוני!״

• אם את מרגישה שחלונות הערות גדולים מאוד ולא אופיניים לגיל התינוק, כנראה שהגירויים שהילד מקבל בזמן הזה הם לא תואמים את גילו ולא מעייפים אותו. לדוגמא תינוק מעל גיל חצי שנה צריך להוציא לגינה, לתת לו לשכב על סדין, להרגיש דשא, עלים מרקמים וכו׳... לעומת זאת אם תינוק בגיל הזה יהיה כל היום בבית, או ייצא לטיול בחוץ אבל ישאר סטטי בתוך העגלה או המנשא, הוא כמובן לא יתעייף ולכן נראה שחלון הערות שלו יותר ארוך.

• ״כל יום ההרדמה עוברת פיקס, ופתאום הערב התינוק לא נרדם, עברה מעל שעה שהוצאנו למשטח והחזרנו..״ 

• אם מגיע יום שלפתע נראה שהתינוק נשאר ער עוד ועוד ועוד, גם כאן יש מקום להפעיל שיקול דעת וכן לבצע הרדמה ארוכה יותר ו״להתעקש״ עם התינוק שירדם. זה בדיוק הכוח של חוק ה-10 דקות, הוא מאפשר לכם לדעת בוודאות מתי התינוק שלכם אמור להיות עייף, ולכן אם באופן חד פעמי הוא נראה ״לא עייף״ גם כשעבר זמן רב מדי מזמן ההרדמה שהיתה אמורה לקרות, אתם יכולים לדעת מתי זה זמן ״להתעקש״ על הרדמה. ומתי, באופן קשוב בשגרה, אין שום הגיון להתעקש על זה.

• לדוגמא אם אתם יודעים באופן קבוע שחלון הערות של התינוק שלכם בין השנ״צ האחרון לשנת הלילה הוא 3.5 שעות, ומגיע יום שעברו כבר 4.5 שעות והתינוק עוד לא נרדם, זה ברור שקורה משהו חריג (אולי שיניים, חולי, קפיצת גדילה) ובמצב הזה כמובן צריך לעזור לתינוק להתכנס לשינה עם מנשא, טיול בעגלה, וכל דבר אחר שיכול להביא אותו כמה שיותר מהר לשינה.

• אבל ככלל, וברוב הערבים, חוק ה-10 דקות הוא מה שימנע מכם תסכול ויעזור לכם לדייק בול את שעת ההרדמה של התינוק. תנסו ותעדכנו כשהצלחתם ואיזה כיף זה :)

החדשות הן שכולנו בני אדם. וכמו שאנחנו כמבוגרים חיים חיים דינאמים שמשפיעים על השינה שלנו, כך גם התינוקות שלנו. שיטת ה-10 דקות יכולה להפסיק לעבוד באופן זמני או באופן קבוע- והנה ההבדלים:

באופן זמני

כלומר עד 4-3 ימים רצופים, יכול לקרות משיניים, חולי אחר כמו צינון, יום מרגש או עמוס במיוחד, קפיצת גדילה..

מה נראה? נכנסים להרדמה לפי חלון הערות שאנחנו מכירים ויודעים שמתאים לתינוק והתינוק לפתע לא נרדם. יוצאים מהחדר, חוזרים, ועדיין לא נרדם…
מה עושים? הכי חשוב זה לא להתרגש! אם נסעתם עם הרכב בכביש מהיר ולפתע הוא נתקע - מה יעזור לכם יותר, להלחץ ולהתרגש או לנסות להבין מה הסיבה לכך שהרכב נתקע ולמצוא פתרון?

החדשות הטובות הן שבגלל שאתם מכירים את התינוק שלכם ויודעים מה חלון הערות שלו, אין לם ספק שהוא ״מעבר לשעות שלו״ עכשיו. אז לבחירתכם אם לתת לו לפרוק אנרגיה עוד רבע-חצי שעה ואז להתעקש על הרדמה (לי הכי עוזר מנשא) או מיד להמשיך הרדמה.

באופן קבוע

מה נראה? עברו כמה ימים ו״קפיצת הגדילה״ הפכה כבר לדפוס. הרדמות פתאום חזרו להיות מאבק ונעלם ה״קסם״.
מה קרה? הילד שלכם גדל, הוא מפותח יותר קוגנטיבית ופיזית ולכן הוא צריך:

1. גירויים תואמים לגילו ולהתפתחות הקוגנטיבית שלו. תנו לו דברים יותר מעניינים לעשות בחלון הערות שלו

2. חלונות ערות ארוכים יותר- לבחירתכם אם לנסות קודם לרווח עוד רבע שעה או מיד חצי שעה

אם ב90% מהזמן הרדמות לוקחות לכם 10-15 דק, אז ב10% מהזמן כשהתינוק יותר מתקשה - זה בדיוק הזמן שלכם להיות שם בשבילו בסבלנות, בהכלה, עם חיבוק ונשיקה ומגע, לתת לו את כל הכלים להרגע ולהרפות, ולא להתרכז בלהרדים אותו-אלא להתרכז בלהרגיע אותו ולאפשר לו לשחרר, ואז, הוא ירדם.

זה בדיוק הזמן שהתינוק שלנו זקוק לנו יותר מתמיד- תהיו שם בשבילם ואל תתפתו להתעצבן או לרטון. אז כל השבוע התינוק נרדם פיקס וערב אחד התחרבש? שטויות, מחר יגיע יום חדש. תשמרו על מצב רוח טוב גם עבור התינוקות שלכם שמרגישים ומבינים את רוב הדברים שקורים מסביבם. 

מה שעוזר במיוחד כשהתינוק לא נרדם זה לדמיין אותו/אותה אומרים ״אמא״ בפעם הראשונה, לדמיין את עצמכם מלמדים אותם לרכב על אופניים, לדמיין את הצעד הראשון שלהם.. וכל דבר שייתן לכם עוד קצת כוחות נפשיים לעבור את ההרדמה 3>

אז על מה דיברנו בקצרה?

1. לשמור על חוק ה10-15 דקות - לא להתפתות להרדמות ארוכות! 

2. לזכור את חוק ה-12 שעות

3. לעבוד לפי החלונות ערות

4. לספק בחלונות הערות גירויים מעניינים ומעייפים

5. לא להתרגש מהצהרות מפחידות לגבי עייפות יתר 

6. לסמוך על עצמכם שאתם מכירים את הילד שלכם הכי טוב ולא אף טבלה, להתבונן וללמוד את הדפוסים היחודיים של התינוק שלכם, כך שכל משבר או שינוי בשגרה שלא יגיע- לא ישאיר אתכם חסרי אונים, ההפך, מתוך ההיכרות עם התינוק תדעו להבין מה מפריע לו ובכך לתת לו את המענה המדויק ביותר.

7. במידה והרדמה מתארכת לפתע, מחכים כמה ימים לראות מגמה ואם זה לא משתנה-סימן שהילד מאריך חלונות ערות

זהו- קיבלתם את המתנה של להבין איך השינה של התינוק שלכם עובדת.

אתם לא צריכים להסתכל על טבלאות באובססיביות ולמדוד כל דקה ביום של התינוק, אתם לא צריכים ״ללמד״ את התינוקות שינה עצמאית בתהליך של הרם-הורד, אתם לא צריכים להרדים את התינוק כל יום באותה שעה ובאותו מקום ולרוץ לבית בתום כל חלון ערות. 

אתם רק צריכים לספק לתינוק גירויים תואמי גיל וחלונות ערות מדויקים, ותקבלו גם אתם תינוק שנרדם תוך כמה דקות. בעגלה, במנשא, באוטו או בבית. יש לכם עצמאות מלאה לנהל את הזמן שלכם, מהלך היום שלכם, ואיפה ומתי תהיה כל הרדמה.

האמת- גם אם לא תעשו כלום, הכל יסתדר בסוף, מכיוון שתינוקות מתפתחים לאט לאט ולפי מחקרים בין גיל 3-5 השינה שלהם הופכת לשינה דומה לנו המבוגרים.

למה עד גיל 3-5 השינה יותר מקוטעת? מנגנון ששומר ממוות בעריסה, חום, קור, קפיצות גדילה ועוד המון סיבות, פיזיות ורגשיות, שלדעתי האישית חשוב לתת להם מענה. לא סתם המלצות משרד הבריאות הן תינוק בחדר הורים עד גיל שנה. (אגב, בארה״ב זה הרבה יותר מקובל שתינוק נמצא בחדר נפרד מגיל-0 ובהתאם רואים הרב היותר מקרי מוות בעריסה)

אגב, יש עוד המון דרכים להקל על המצב מעבר להרדמות קצרות, שאפשר לפתור ביעוץ וליווי עם יועצת שינה בגישה היקשרותית. בעמוד האחרון הוספתי המלצות ליועצות שינה שאני עוקבת אחריהן.

אבל מה שבטוח - יעוץ השינה שבזמנו עלה לי כמה מאות שקלים היה ההוצאה הכי טובה שעשיתי מאז שבתי נולדה. הוא נתן לי חזרה את העצמאות שלי, החזיר את המושכות לידיים שלי בכל מה שקשור לניהול השינה וסדר היום, ונתן לי את המתנה להכיר את הבת שלי והצרכים שלה הרבה יותר טוב, כך שאני מיישמת חלק מהכלים שקיבלתי ביעוץ גם בהסתגלות לגן, בנסיעות לחו״ל, ובכל פעם שיש צורך.

מה מבדיל הורים שמצליחים עם המדריך ומקצרים תוך כמה ימים את ההרדמות של התינוקות שלהם, מהורים שלא מצליחים?

• הורים שנהנים מהרדמות קצרות הם הורים שמבינים שתינוקות צריכים גירויים ופעילויות אקטיביות והתינוקות הם לא ״תיק צד״ שיכול לשבת יום שלם בתוך הבית או בתוך העגלה

• הורים שנהנים מהרדמות קצרות הם הורים שלא מפחדים מעייפות יתר, ומבינים ש״עייפות יתר״ הוא מונח שלגמרי יצא מהקשרו, ואין אף מחקר שמאשש את כל ההפחדות ברשת הנושא עייפות יתר אצל תינוקות

• הורים שנהנים מהרדמות קצרות הם הורים שלא נלחצים מכל שינוי קטן בלו״ז ומבינים שהתינוק שלהם הוא בן אדם, ולפעמים יכול לקחת לו טיפה יותר זמן, וזה טבעי. 

• הורים שנהנים מהרדמות קצרות הם הורים שלא מפחדים לייצר הרגלים עבור התינוק שלהם, כמו מוצץ, חפץ מעבר, רעש לבן, מנשא, או חושך מוחלט. הם יודעים שהרגלים זה דבר שמשתנה מדי חודש ומדי שנה עבור תינוקות, ואין שום קשר בין מה שהתינוק ״רגיל״ אליו בגיל חצי שנה לאיך שהוא יהיה בגיל שנתיים.

• הורים שנהנים מהרדמות קצרות הם הורים שלא ממהרים כל הזמן להרדמות ומנסים לגנוב עוד רבע שעה וחצי שעה מהיום כדי להכניס את הילד כמה שיותר מהר למיטה (כי אז הילד מנמנם עליהם איזה 20 דקות והופ-קם לעוד שעתיים של ערות אקטיבית!)

• הורים שנהנים מהרדמות קצרות הם הורים שרוצים להיות קשובים לצרכי התינוק ומתבוננים בו ולומדים אותו -  במקום ללמוד טבלאות מרחבי האינטרנט - וסומכים על האינטואיציה ההורית שלהם!

ביעוץ שינה היקשרותי:

• אין מענה לבכי. מדוע? כי מראש לא מייצרים בכי. דמיינו מצד שקר לילד שלכם. הוא בוכה, ואתם מביאים לו שמיכה. עניתם על הצורך שלו - להתחמם. אבל אם מיד כשהוא נרגע אתם לוקחים את השמיכה ממנו, הוא שוב יחווה קור, שוב יבכה, ושוב תביאו לו שמיכה ושוב תקחו אותה ברגע שהוא נרגע. אחרי כמה פעמים יכול להיות שהוא פשוט יפסיק לבכות - לא כי כבר לא קר לו, אלא כי הוא למד שהבכי לא משנה את המצב.

כלומר, אפשר לתת מענה לבכי ועדיין לא לתת מענה לצורך.

עכשיו חשבו על זה בהקשר של שיטות כמו "הרם הורד": תינוק בוכה כי הוא זקוק לקרבה, למגע או לעזרה בוויסות. מרימים אותו, הוא נרגע, ואז מניחים אותו שוב והוא חוזר לבכות. גם אם בכל פעם נותנים מענה לבכי מדוע מראש לייצר בכי? האם אתם כמבוגרים הולכים לישון בבכי? אז מדוע שהתינוקות שלכם ירדמו בבכי? האם התינוקות שלכם בוכים כשהם לומדים ללכת או לשבת או לדבר? אז למה הם צריכים לבכות בתהליך השינה? שום סיבה לגרום לתינוק לבכות. 

זכרו את הסיפור על השמיכה: כשהתינוק שלכם בוכה סימן שיש לו צורך שלא מקבל מענה, ומתן מענה לצורך שלו יביא אותו להיות רגוע יותר ביום ובלילה וכמובן לישון טוב יותר.

• אין צורך להפריד הנקה, בקבוק או מגע וחיבוקים מההרדמה. למה? כי אין שום סיבה ביולוגית או רפואית לעשות את זה. ההפך. בחלב אם יש מלטונין לקראת הלילה. ובמגע עם ההורים מופרשים אצל התינוק הורמונים מרגיעים שמובילים אותו לשינה. 

• אין צורך להוציא ילד מחדר או מיטת הורים (במידה ובוחרים בלינה משותפת) למה? כי ע״פ מחקרים שנת התינוק איכותית יותר כשהוא קרוב להורים, זה מפחית סיכויים למוות בעריסה, והאמא מתעוררת פחות פעמים בלילה כשתינוק איתה ולידה. שימו לב שהמלצות משרד הבריאות הינן לינה בחדר הורים עד גיל שנה למזעור הסיכויים למוות בעריסה. (באופן כללי יועצות שינה או מדריכות הורים שנותנות המלצות הפוכות מארגוני הרפואה זו נורה אדומה.)

• היעוץ הוא אינדיבידואלי לפי צרכי ההורים: יש הורים שצריכים לקצר הרדמות, ויש כאלה שצריכים לקצר שינה ביום כדי להגדיל שינה בלילה, יש הורים שעובדים משרות מלאות ויש הורים שנמצאים רוב היום בבית, יש הורים שרוצים לינה משותפת ויש כאלה שלא, יש הורים לשלושה ילדים, ויש הורים לילד אחד - לכן, היעוץ ההיקשרותי נותן מענים ופתרונות לפי הצרכים והערכים של ההורים, וזאת בניגוד ליעוץ שינה התנהגותי שמלמד שיטה אחידה שמיושמת על כל הילדים בכל הגילאים.

• אין פחד מתלות, למה? כי תינוק הוא אכן יצור תלוי ודווקא בגלל זה ככל שיקבל קרקע יותר יציבה, מגע, נשימה, קשר עין ועוד ״דלק״ היקשרותי, כך הוא יגדל להיות פעוט, ילד ומבוגר עצמאי, יציב ובטוח בעצמו. 

• גיבוי מחקרי - הנחיות יועצות שינה היקשרותיות מגובות במחקרים ובהמלצות משרד הבריאות וארגון הבריאות העולמי. כל יועצת שלא תבחרו בסופו של יום, תוודאו תמיד מה ההשכלה שלה ועל אילו מחקרים ועובדות היא נשענת.